חסד יבנה

דמעות

כשהילדים צועדים לגינה

מדדים מרקדים ברינה

והיא שם בחלון מטושטשת

בדמעות ודם צקון לוחשת

 

קלי שבשמים, כמה אפשר, כמה

הושיעה כי באו מים, ואינני שואלת למה

אבל אבא כמה יכול לב אחד לכמוה

גם היום גם תמול, קול מצהלות זאטוטים לשמוע

 

ובביתי ריקן ואפל, ומליבי זעקה אל על

מתי כבר יפונו הצללים והערפל, ואזכה אף אני לעולל

כן, ילד מתוק בחלקי. ילד יהודי טהור

תינוק עגוג בחיקי, שידליק בבתינו את האור

Comments for this article (1)

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>